ב־ 2015 , בקיץ שאחרי צוק איתן ו־ 48 שנה בדיוק אחרי 1967 , פרצנו

שוב אל הר הבית. עלינו עם גדודים של אמנים, דוויזיות של יצירתיות

ואוגדות של אמנות על ההר ההוא, שמוטען בכמויות של רוחניות

וסמליות שמתחרות רק בכמויות חומר הנפץ והאיבה שעליו הוא

יושב, ויצרנו שם הפנינג קרח. שחזור חופשי )כמו שרק אמנות יכולה

להיות חופשית( של פעולה אמנותית מבריקה ופשוטה של האמן

האמריקני אלן קאפרו מ־ 1981 : הצבת קיר קרח בניצב לקיר האבנים

הכי מפורסם בעולם.

הקרח נמס בין לילה, באחת מעבודות האמנות הכי מרגשות שיצא

לנו לעשות וגם לראות, ואנחנו נשארנו עם התובנה שחומות אפשר

להמיס. לא להכות בפטיש. גם לא להתעלם באלגנטיות. ואפילו לא

לעקוף בגשרים או בעזרת מחלפים ומעברים תת קרקעיים – אלא

להציב באור השמש ובעזרת הכוונה הנכונה – להמיס ולהעלים.

ב־ 2016 התובנה הזו הפכה לסדרת יצירות אמנות שזכו לשם

"הצעות להמסת גבולות". מסעות דוקו-תיאטרליים ארוכים

ומורכבים בין האנשים, המקומות והתופעות שהופכות את ירושלים

למעבדה חיה ותוססת לשינוי חברתי.

מאז ועד היום הצענו 18 מסעות שונים להמסת גבולות ופגשנו קרוב

ל־ 100 ממיסים וממיסות ששיתפו את הקהל שלנו ואותנו בהמסה

הפרטית והאישית שלהם. בעברית, ערבית ואנגלית. במזרח ובמערב,

בצפון ובדרום.

לשמחנו ולהפתעתנו, הקהל קפץ על המציאה המוזרה הזו, שלא

מספרת מראש לאן הולכים ולא מגלה את מי פוגשים, ורכש עם

פתיחת הקופות את כל הכרטיסים לכל המסעות.

העובדה שרק מאות בודדות של אנשים זוכים להצטרף אלינו מדי

שנה למסעות ושמלאי הכרטיסים נגמר 48 שעות אחרי פתיחת

הקופות, יצרה תסכול – גם בקרב הקהל וגם אצלנו – ולכן השנה

החלטנו לפנק )גם אתכם וגם את עצמנו( במפגשים מפתיעים

ואינטימיים עם ממיס בהפתעה.

בכל ימי רביעי, חמישי, שישי ושבת של הפסטיבל – הצענו לכם

לבוא עם השקיעה אל טיילת ארמון הנציב, מאחורי היס פלנט. אל

הרחבה הפתוחה שממנה נשקפות החומות העתיקות והחומות

העתיקות פחות שמפרידות בין קודש לחול ובין אדם לאדם. אל

המקום שבפתח המועדון הירושלמי העכשווי שהקמנו כדי לאפשר

למציאות לא רק להמיס את הגבולות אלא גם כדי להצביע ולהתפיח

מציאות אחרת.

בכל ימי רביעי, חמישי, שישי ושבת חיכה לכם שם ממיס אחד.

שחלק. ששיתף. שסיפר. בשפתו. את הסיפור שלו.