פירוט העבודות:

היפרונטילציה - אילה לנדאו

מהקומה ה-14 של בניין כלל, נחשף נוף גגות העיר: אנטנות, קולטי שמש, דודי מים, צינורות, רעפים ושאר תשתיות. אזור שוליים מוזנח, לא מטופל, שהושקעו בו מעט מאוד דמיון והשראה. אל מול המרחב הזה פרשה האמנית אילה לנדאו מיצב ציורים המציע חוויית עודפות ושפע זמנית, אסופה של טקסטורות מרהיבות, צבעוניות מוגזמת ופרועה - על גבול החוצפה.  

הדימויים במיצב שאבו השראה מעיטורים של שטיחים מתרבויות וזמנים שונים, כמו גם מדוגמאות הלקוחות מסביבת בניין כלל: שלטי עסקים, מוצרים בחנויות והפשטה של אלמנטים ארכיטקטונים. לאורך כל ימי התצוגה הוסיפה האמנית שטיחי צבע שמולאו במקום על ידי המבקרים והמיצב התרחב כמעט ללא גבול.

נשמה (שיינדלה) / שרון גלזברג

 שניים וחצי קוב של עפר נחפרו מעומק האדמה שתחת הר הבית, הונפו ונערמו על גג בניין כלל. שבעה פרפורמרים הנשימו את עפר ההר בסדרה של שבע תנוחות, למשך שבעה ימים.

זוהי פעולה הפוכה שהעלתה אדמה בעלת עבר והיסטוריה לראש הגג - מרחב העתיד. ובשעה שאדמת ירושלים נחפרת ללא הרף מתוך ניסיון למצוא בה הוכחה לנרטיבים היסטוריים שונים, עברה האדמה טקס הנשמה והחייאה מחדש.

ראשיתה של העבודה ברגע פרטי בו ליוותה האמנית את סבתה ברגעים האחרונים לחייה, בהם הוסיפה מכונת ההנשמה להנשים באופן מלאכותי את הגוף המת.  צפייה מדיטטיבית בסדרת פעולות ההנשמה של האדמה, שהתרחשה לאורך שבעה ימים כימי "שבעה", הפכה רגע פרטי לפעולה סימבולית, תוך ניסיון אשר נדון לכישלון מראש - להחיות אדמה מתה, אדמה שעליה נלחמים ומתים, שקבורת בתוכה אינסוף שכבות של היסטוריה. זוהי פעולה פואטית ובה בעת פוליטית, כזו המעוררת הרהורים קיומיים על זמן חיי אדם, על קדושת אדמה ועל עתיד החיים בירושלים - עיר העבר.

פרידנסרייך הונדטוואסר - יופי הוא תרופה לכל מחלה

עבור פרידנסרייך הונדרטוואסר (1928-2000), אמן ואדריכל אוסטרי, הטבע הוא הכוח היחיד שבו תלוי האדם. התערוכה התמקדה במחויבותו של הונדרטוואסר לסביבה והציגה את הטבע במרכז הקמפיינים הסביבתיים שלו. הכרזות שהוצגו בתערוכה (לצד ספרים) הן חלק מתוך מהלך אסטרטגי רחב: הונדרטוואסר ערך מסעות, הרצאות ושלל פעילויות במטרה לעורר מודעות אנושית לשימור והגנה על העולם הטבעי. ״עלינו לשאוף להסכם שלום עם הטבע כדי לחיות בהרמוניה עם חוקיו״ טען. בשל רגישותו הרבה לאיום שמהווה האנושות על כדור הארץ, נלחם הונדרטוואסר נגד זיהום הסביבה על כל צורותיו, נגד ניצול המשאבים המוגזם ונגד שימוש היתר בטכנולוגיה. בניסיון להגן על משאב המים החל בשנות ה- 70, לעבוד על שירותי קומפוסט ועל ניקוי שפכים ביולוגי באמצעות צמחים.

פרידנסרייך הונדרטוואסר הקדים את זמנו. רעיונותיו על ייעור הגגות, דאגתו לאדריכלות אנושית יותר המתקיימת בהרמוניה עם הטבע, כמו גם רעיונותיו האקולוגיים, חזונו האוטופי והאמונה בכוחה של האמנות נראים חשובים ונחוצים היום יותר מאי פעם.

התערוכה הוצגה בזכות הונדרטוואסר - קרן ללא מטרות רווח ובתמיכת מוזיאון ישראל, ירושלים.

 המרפסת מארחת - קהילת מוסללה

  "ברוכים הבאים אל המרפסת: גג לעירוניות חדשה", כך קורא השלט בשש שפות, מברך את המגיעים אל קצה ספירלת המדרגות בבניין כלל. לפני שנתיים לא היה כאן כלום ועכשיו נווה גג פורח. הגג השומם הפך לגג-עדן פתוח לציבור וגם לליבה של קהילת מוסללה - קהילה שפועלת על גג.

ב-2014 בחרה קהילת מוסללה להתמקם בבניין, בחלל נטוש שנפתח אל הגג העצום. הגג הפך קרקע פוריה למימוש חלומות על גן פורח בלב העיר, עצים, דבורים ופרחים, מרחב לאדם, לאדמה ולקהילה.

אני רוצה לבקש סליחה - עלית קרייז

בבניין בית החולים ההיסטורי הזה נולדים בכל יום, בממוצע, שישה עשר תינוקות לאוויר העולם. סיור אוזניות על גג בית החולים, מאפשר לשהות למשך כחצי שעה נדירה על גג המבנה הייחודי ובליבו של דופק בקיעת החיים.

אילו סליחות היינו רוצים לבקש מהתינוקות שנולדים לתוך מציאות ירושלמית- ישראלית- עכשווית, על צומת הרחובות הכי צפופה ורב תרבותית בעיר? אילו סליחות היינו רוצים לבקש מסביבתנו, מעצמנו, ברגע נדיר של התעלות?

העלייה אל הגג איפשרה לרחף לרגע מעל המציאות היומיומית, לנשום, להרחיב את נקודת המבט ולראות את המכלול. בקשות הסליחה שנלחשה לאוזנו של המאזין, שוזרות פרטים היסטוריים על המקום, לצד הרהורים פרטיים התעוררו מחשבות על אחריותנו לבחירות שאנו עושים המכתיבות את המציאות לתוכה אנו מביאים חיים. הסליחות שהלכו והצטברו היוו מעין הרהור מתמשך על עיר, הפניית מבט אל האזורים בהם אנו עיוורים, שותקים, מתעלמים ובקשה להיוולד מחדש, נקיים יותר, טהורים, סולחים ונסלחים יותר.

Jerusalem Volcano  / תום פניני

 הר געש מתפרץ על גג של בניין הוא דימוי מונומנטלי המשבש בכוח את קו הרקיע של העיר, מסמן אזור מפגש וסכנה, צובע באור אחר את המושג הר-הבית, יורק עשן לפרצופה של עיר הקודש. האמן תום פניני, מציב על הגג, באחד המיקומים היותר סימבוליים בעיר, פסל דו ממדי של הר געש מתפרץ.

מה זה אומר לחיות מתחת להר געש? גרסתה הירושלמית של העבודה, נטענת בעל כורחה במשמעות פוליטית נפיצה והופכת למופע בידור להמונים. הקהל מוזמן להביט על ההתפרצות האינסופית הזו מהרחוב או מהגגות שסביב ולחזות בפלא תפאורתי המדמה אימתני טבע כבירים ממרחק בטוח.

קוסקוס שחור  / רפרם חדד

 על קו התפר בין מזרח למערב, בראש גג ובלב שדה שעורה ירוק, הזמנו אתכם למפגש, שיחה וקורטוב קוסקוס המתובל במזון שיובש על הגג. בקבוצות קטנות של חמישה אנשים, הוזמנתם לפסוע בין שדה מלבלב למזון מתייבש ולפגוש את האמן עצמו לטעימה קטנה ושיחה גדולה על שחור ולבן, מעמדות, גבולות ויחסי כוח.  

סביב הים התיכון, בתחילת המאה העשרים, אנשים עשירים אכלו קמח לבן מנופה ועניים אכלו קמח שעורה מלא, שחור. הלבן סימל ניקיון, טוהר, מעמד. השחור נחיתות ועוני. עם תחילת המאה העשרים ואחת עברו העשירים בחזרה למזון מלא, שחור, בריא, שהפך להיות יקר יותר וזמין פחות. העניים נותרו עם הלבן המסובסד, שהפך במדינות שחיות על קמח ובהיעדר רפואה טובה, לגורם עיקרי למחלות סוכרת ולב.

דרך מפגש אינטימי עם האמן, סביב קרש חיתוך גדול, ביקשה העבודה לחזור למסורות ים תיכוניות של שימוש בגג ועבודה עם הטבע: שמש זורחת, מגדלת, מייבשת, עגבניות, תאנים, ענבים. זרעי שעורה מעובדים לסולת ולקוסקוס, חלקם חוזרים לאדמה, הופכים זרעים ונובטים שוב.

בין הזנה רוחנית לגשמית, בין שחור ללבן, בין גבוה לנמוך, בין שימושיות לטקס ובין גבולות השיח מאפשר הגג מרחב התנסות אחר, נתון לחסדי שמים ושמש, מבט חדש על כוחו של הטבע בעיר, על האופן בו הוא עשוי להתגלות בה מחדש ולהזין אותה.