אחרי כמעט עשור שבו לא הופיע בארץ, ביקשנו מהפנומן האלקטרוני עדי גלברט ליצור הופעה לחזית. התוצאה היא מסע הזייתי חדש בהשתתפות שישה נגנים (וכמובן הוא עצמו), הכולל עיבודים לקטעים נבחרים מאלבומיו, לצד מוזיקה חדשה שתבוצע לראשונה בחזית. גלברט הוא מלחין מחונן, בונה כלי נגינה יוצאי דופן ואוטודידקט שמנגן על שלל מקלדות, צ'מבלו, קונטרבס, גיטרה, בס, תופים, סקסופון, קלרינט ו"גם חצוצרה די גרוע, אבל מספיק בשביל תפקידים קטנים שאני כותב". כל זה קורה כשברזומה שלו אי אפשר למצוא אפילו שנייה אחת של למידה אקדמית. מה שכן אפשר למצוא שם זה מספר דו ספרתי של אלבומים, סרט, וקליפים, שאפשר להגיד מבלי למצמץ שכל אחד מהם הוא מלאכת מחשבת מעוררת השתאות. כולם אגב, הופקו על מזבח ה-DIY, באולפן הביתי שלו. אלבומו הראשון שראה אור ב-2001 בלייבל הירושלמי Fact, זכה לביקורות נלהבות מקיר אל קיר וסימן אותו כאחת התופעות הכי מעניינות באלקטרוניקה הישראלית (זו שלא בהכרח נועדה לרחבת הריקודים). כלי העבודה העיקריים שלו הם סינתיסייזרים ומכונות תופים. מאז שעבר לברלין ב-2005, הוא חלק במות עם אמנים דוגמת אריאל פינק ו-Thee Oh sees, וספליטים עם אמנים דוגמת דן דיקון. ההשפעות העיקריות של גלברט נטועות בסרטי סיי פיי ישנים, אלקטרוניקה מוקדמת, פסיכדליה, פרי ג'אז, ו-Library Music (מאגרי מוזיקה אדירים שנוצרו במהלך שנות ה-70 עבור שימוש אווירתי של תכניות טלוויזיה, סרטי קולנוע ורדיו). את אוסף ההשפעות הזה הוא מניח באריזה הרמונית מלאת עומק, הומור, ולעיתים סאבטקסט סאטירי על היוהרה האנושית שרואה בעצמה מרכז היקום.