בחדר שקירותיו לבנים, סביב שולחן ישיבות, מאחורי דלתיים סגורות, התכנסו להן ארבע דמויות. כולן כבר כיכבו בדרמה שהסעירה את הציבור הישראלי בתחילת 2014, כאשר אדם ורטה, מורה למחשבת ישראל באורט טבעון זומן לשימוע שלפני פיטורים בעקבות מכתב ששלחה תלמידתו ספיר סבח לשר החינוך ובו טענה כי הוא מבטא בכיתה "דעות של שמאל קיצוני" ו"יוצא נגד המדינה".

חומרי הגלם של הדרמה הזה כמו נלקחו ממיטב הקלישאות של שחור ולבן: נערה מול גבר, ימין מול שמאל, מזרחיות מול אשכנזיות, תלמידה מול מורה. סוגיות של פוליטיקה, חינוך ודמוקרטיה נמזגו את תוך העלילה והניבו תגובות אוטומטיות של המאזינים - כאילו נכתבו כולם על ידי מחזאי מנוסה.

ביצירה "השימוע" הוזמנתם להקשיב לאותו שימוע בדיוק באופן אחר וחדש. ארבעה שחקנים השמיעו את אשר נאמר באותו החדר - אך לא הציגו אותו. כשהם חבשו אוזניות, השמיעו השחקנים את הקלטת השימוע המקורי וחזרו על המלים ללא שהות, בפעולה הדורשת ריכוז ולא מאפשרת התכוננות, אפיון של הדמות או הזדהות. השמיעה של הטקסט מחדש - בקולות חדשים ובווריאציות שונות, ניתקה את הטקסט מהקשרים אוטומטיים, מדעות קדומות, חשפה את רבדיו הרבים וייצרה רגע טהור של הקשבה חדשה.