ג'ואן ספדי בפולק ערבי פסיכדלי

בתחילת שנות האלפיים שחרר ספדי (עם להקתו Lenses) אלבום בלייבל העצמאי Fact. המוזיקה של ג'ואן, שהתגורר אז בבאר שבע, התאימה כמו כפפה ללייבל הירושלמי - מוזיקה קשה לקטלוג על התפר שבין רוק מערבי-ניסיוני, פולק פלשתיני, והשפעות של מה לא. כל זה עם ליריקה מלאת סאטירה, מחאה, הומור, ציניות ובד בבד עומק וקינה. לאחר שלושה אלבומים של Lenses, הוא שחרר ב-2012 את אלבום הסולו שלו Namrud, אלבום ששילב אסתטיקה של Pאנק עם גרוב ואינטונציה ערבית. שירים מתוך האלבום שהתגלגלו אל תחנות הרדיו הפכו אצל לא מעט מאזינים שחיפשו אלטרנטיבה להמנונים חדשים, והיכו גלים בעולם הערבי.

שירו "הכופרים המסכנים" אף הוביל למעצרו בירדן בטענה לחילול הקודש. אפשר להגיד: ייחודו של ג'ואן טמון בהתעקשות חסרת הפשרות שלו להישאר אינדיבידואל בעולם שדורש כמעט בכל אספקט לבחור מחנה. אבל ג'ואן לא מעוניין לבחור מחנות, הוא מעוניין לקרוא עליהם תיגר באשר הם. הפעילות הענפה שלו העמידה אותו בחוד החנית של היצירה הערבית העכשווית שמבקשת לפרוץ את הגבולות. לאחר שנים של אקספרמנטליות והרכבים שונים שנעים בין גיטרות לאלקטרוניקה, הוא הגיע לחזית עם גיטרה אקוסטית ושירים שיורים לכל הכיוונים - חומרים על התפר שבין האישי למחאתי, מלווה במולטי אינסטרומנטליסט, בשארה ריזיק שמנגן לצד ג'ואן בהרכב פיש סאמאק.