כסאח חרעות והזיות מארון הקודש היהודי

חמש קומות מתחת לבניין משרדים, סמוך לתחנה המרכזית בירושלים, שוכן חדר החזרות שלהם. בין פולחן חשמלי של מיצבי סאונד וציורים מופשטים עם מוטיבים מהיהדות, שואג מיכאל מרסה טקסטים בארמית מהתלמוד, מהתפילה וכן פסוקים מהתורה בתוך לבושים של מטאל ושאר נגזרות כסאחיסטיות פרועות ובלתי מתנצלות, שמטעינות את הטקסטים ואת המושג "מוסיקה יהודית" באנרגיה חדשה, ובגישה אנרכיסטית.

את שורשי קבוצת האמנות הרדיקלית-יהודית 60 ריבוא אפשר למצוא אי שם בשלהי שנות התשעים, במפגש של הבסיסט סרגיי אנגל, והמפיק המוזיקלי מיכאל מרסה. השניים הכירו במסגרת הרכב הPאנק הירושלמי Ausweis - הרכב שזיעזע את אמות הסיפין של הפוליטיקלי קורקט הישראלי כששר "מוות" לרשימה המונה כמעט כל אמן מיינסטרים ישראלי של אז. ההרכב הרוסי פעל מספר שנים, שחרר אלבום אחד בלייבל Earsay של האוזן השלישית, והתפרק. לאחר 15 שנים של נתק נפגשו שוב מרסה ואנגל, שאמנם הספיקו לחזור בתשובה, אבל גילו שהאהבה שלהם לאמנות קיצונית ורועשת עומדת בעינה. אליהם הצטרף המתופף דייל ראב"ד וכך נולד הרכב חדש שמשלב בין "אהבת התורה לאהבת החתרנות והשוליים".

משתתפים: מיכאל מרסה (שירה קולות צעקות מלמולים ושאגות), סרגיי אנגל (גיטרת פיפיות, וכלים מכלים שונים), דייל ראב"ד (תופים)