ראשית המאה ה-20. עיר עתיקה כלשהי במאגרב. מהסמטאות העתיקות נאספים מוסיקאים מוסלמים ויהודים. הם אוחזים בכלי הנגינה המסורתיים שלהם ומנגנים יחד את המוסיקה שמאחדת אותם, שרים יחד את התפילות שאמורות היו להבדיל ביניהם. יוסוף ויוסף, הישאם וחיים. 

לערב אחד קסום פסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת לקח אתכם לנקודה ההיא בזמן, למקום בו המוסיקה הפגישה בשכנות טובה יוצרים ומבצעים מדתות שונות אך מאותו הרקע, ואיפשרה להפוך את השונה והמפריד לחגיגה של שיתוף, דיאלוג וכבוד הדדי.

את תפקיד המארחים הפקדנו בידיה של תזמורת שבאב אל אנדלוס (תזמורת ״הנוער״ האנדלוסית), אנסמבל בן עשרה נגנים המבצעים מוסיקה מרוקאית מסורתית. חברי ההרכב רואים את עצמם מגינים גאים של מוסיקה מקודשת אותה הם דואגים לשמר אך גם לחדש ולעדכן כל הזמן.

וכמו בימים ההם, בחרה התזמורת לארח את הפייטן יליד מרוקו הרב חיים לוק, מבכירי הפייטנים היהודיים בעולם, שהפגיש את הפיוט עם הניגון המרוקאי-אנדלוסי, אליהם הצטרף גם אנסמבל הפיוט של מכון בן צבי. יחד, שבועות בודדים אחרי המלחמה, נשאנו תפילה משותפת שאינה מתעלמת מההבדלים ביננו - אלא חוגגת אותם. יחד. במוסיקה.