מתוך הקדמת העורך לטקסט המקורי*:
למרות הלשון הלקונית האירועים מתוארים בדרך כלל מתוך תשומת לב לנוכחותה של המדינה בכל  התחומים המתועדים, נוכחות מנגנוניה ונציגיה, האנשים הדוברים בשמה בסמכות וברשות, והאנשים הנוטלים לעצמם את שמה כדי לדבר. זוהי תשומת  לב לנוכחות המתערבת של המדינה, נוכחות מנהלת, מצנזרת, מפקחת, מעדיפה ומפלה, מענישה ומתגמלת, מטפחת ומקפחת, אלימה - כלפי מישהו – גם  כשהיא מוצדקת על פי חוק: צודקת - בעיני מישהו - גם כשהיא אלימה. נוכחות זו של המדינה שימשה תמיד זירה והזדמנות להתנגדות, לביקורת, למאבק גלוי או נסתר, להתחמקות או להתמקחות, של יחידים ושל קבוצות שלא היו מוכנים או שלא הורשו ״לקחת חלק״, שסירבו או שלא היו יכולים  לצעוד ב״דרך המלך״. הכרוניקה מבקשת לתעד את אירועי ההתנגדות, הביקורת וההתחמקות האלה לא פחות משהיא מבקשת לתעד את הופעותיה של המדינה, שהיו בדרך כלל גם סיבת האירועים האלה וגם תוצאה שלהם, והיא מנסה לאתר אותם בכל תחומי החברה והתרבות, לא רק בפוליטיקה. בצד אלה מתועדים כמובן גם מאבקים אחרים, בין קבוצות בתוך החברה הישראלית ובשוליה, מקרים של התנגדות לכוחות ״הגמוניים״ שאינם מעוגנים במנגנוני המדינה ואינם מקבלים במסגרתם תמיכה או ביטוי... ומתועדים גם ״סתם״ אירועים בחיי התרבות, החברה והמדינה בישראל שראוי לזכור אותם, למרות - או בזכות העובדה - שלא היו מעורבים  בשום מאבק ״ראוי לשמו״.

...נדמה שכרוניקה זו רושמת במידה רבה את דברי ימי התודעה הישראלית הקולקטיבית. אבל אנו יודעים היטב שאין תודעה ממשית כזו. המקום היחיד שבו היא מתקיימת הוא הטקסט - כמו ספר זה - שנותן לה ביטוי. וטקסט זה  נותן לה ביטוי בלי שיהיה אפשר להפיק ממנו ייצוג אחדותי של ה״קולקטיביות״ הישראלית. הוא נותן לה ביטוי באמצעות פיזור וריבוי של קולות, של היבטים, של צורות ביטוי וצורות חיים, לעתים קרובות בלי מרכז ובלי היררכיה, ובאופן שאמור להקשות באופן שיטתי על יצירת תמונה שלמה וקוהרנטית של המציאות ההיסטורית. כאמור, גם ריבוי זה פגום, באופן בלתי נמנע, בגלל המוגבלות התרבותית והלשונית של מחברי הכרוניקה ובגלל  הטיות של לאום, מגדר, מוצא אתני, מעמד וכדומה. אבל רישום דברי הימים המוצע כאן אינו מבקש לחתום, לקדש, למסגר. יש בו קצות חוט שאפשר להמשיך בכל כיוון, לרקום או לפרום, יש בו פערים שאפשר למלא מהרבה נקודות מבט שונות, יש בו מבנה גמיש שאפשר לעצבו מחדש. 

...הכרוניקה אינה רשימה סגורה, לא רק ביחס לשנים הבאות, אלא גם ביחס ליובל השנים המתועדות בה. הטכנולוגיה העכשווית של ייצור טקסט מאפשרת לקוראים להמשיך את הכרוניקה, לתקנה, להשתמש בה כבסיס כדי לפתחה בכיוונים הנראים להם חסרים, להוסיף עליה פריטים שנראים להם כראויים להיזכר,  לדלות ממנה פריטים תוך כדי דפדוף מהיר, להשוות, לקבץ ולמיין. 

הפרויקט נערך בתמיכת מרכז מינרבה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל-אביב; המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון. קטעי הקריאה באדיבות מכון ון ליר בירושלים.