אין לי מושג מה היה כתוב בו. פתחתי וכל כך נבהלתי שהשלכתי אותו בלי לקרוא. את קרטיב הלימון שביקשתי בפתק משלי, לא קיבלתי. אולי בגלל שאלוהים כעס או אולי סתם לא הבין את שגיאות הכתיב.

אחרי זה הלכתי לטייל עם אבא ברובע היהודי וביד חוטאת החזקתי חזק את היד השקטה שלו, כי רק הוא יכול לשמור עליי. אפילו מאלוהים.

הלכנו לאט עד שעצר ושאל אם אני מריחה את הקיגל שיוצא מחלונות הבתים. ואני נשמתי עמוק את הריח המתוק ואת ריחו של תבלין הזמן הצובע אוכל בחום עמוק, והרגשתי איך בהלה הופכת בי לרעב גדול.

בירושלים, אם פוגשים מישהו שקורא לפשטידת האטריות קיגל ועוד נותן בה צימוקים, מיד יודעים שהגיע מעיר אחרת, ככה הסבירה לי שפרה קורנפלד, האורחת של אוטואוכל ביומו ה-21.

הירושלמים קוראים לה קוגל, אוכלים אותה עם מלפפון חמוץ בצד ומכניסים בתוכה הרבה פלפל שחור, כמו שאימא שלה היתה מכינה בכל שבת וכל שמונת הילדים שלה היו רבים על החלקים החרוכים שצופו בקרמל.

אולי, בשבת ההיא, היה זה תחת החלון שלהם שעצרנו להריח זיכרון של אבא מבאפלו, ניו יורק של ילדותו. אותו החלון בו ילדה ושמה שפרה עמדה לשטוף כלים כשממול, בבית פלוגות הכותל, חיילים שבאו לנפוש וללמוד, מתפשטים ומתלבשים. כי ברובע היהודי, אם רוצים ואם לאו, חלונות השכנים פשוט נדחפים לתוך העיניים. "לא משנה איפה עמדת או לאן הלכת", היא אומרת, "תמיד היתה תחושה שיש איזו עין של אנשים עליך. חוץ, כמובן, מהעין של אלוהים." וכשהיא מתארת את זה ככה, החיים ברובע היהודי אותו עזבה בגיל 18 כשההורים שלה התגרשו, נשמעים כמו הכנה אחת גדולה לבית האח הגדול אליו נכנסה בשביל לעשות קצת כסף כי רצתה לעבור לגור בתל אביב.

עכשיו, סמוך לשער ציון, היא ניצבת בחלון האוטואוכל אליו, בשם האם, הביאה את הקוגל ובשם האב פאי פקאן. בכל יומולדת שלו, מאז היתה בת עשר, היתה מכינה לו את הפאי הזה שהזכיר לו את מיזורי של ילדותו. ולא עניין אותה שיום ההולדת חל ביום השני של חג ראש השנה, אז לא נהוג לאכול אגוזים כי בגימטריה הם שווים ל"חטא" ובראש השנה אתה אמור לטהר את כל החטאים. וכשנכנס הרב יוסף קורנפלד אל בטן האוטו לברך את בתו, לנשק ולחבק, אפשר להבין מיד שבבית בו גדלה שפרה, כוחן של תרגילי אותיות קטן בהרבה מילדה קטנה שלמדה לאפות בשביל אבא שלה חתיכת זיכרון ושהוא היה מספיק חכם להכיל את ה-דווקא שלה.

מדי פעם ניגש מישהו לחלון לברך את שפרה. מבקש להזכיר. ילד שהיה לגבר, ילדה שעכשיו מוקפת בילדיה שלה. ירושלים שהשאירה מאחור, זו שמאכלסת את דפי הספר שכתבה, נראית שמחה לקראתה, שמחה בה.

הרבה נשק בקהל, רובים על כתפי נשים וגברים, אקדחי פלסטיק בכיסי הילדים וכל דברי הנביאים והבטחות המשוררים לשלום בין החומות, מתכווצים שם נוכח הטבע האנושי.

אני עולה למעלה, אל המדרגות המוליכות אל שער ציון. בשעה הזו הוא שקט כל כך, לא זוכר שריקה ממה שלימדו אותו הכדורים בששת הימים. מתוך הרובע יוצאת אימא עם תינוק בעגלה ועוד שני בנים. אחד מהם מבקש לרדת לחניון, לראות מה זה האוטו הזה שעושה אנשים שמחים. בסבלנות היא מסבירה לו שיש כל מיני אנשים שאוכלים כל מיני דברים ומה שמוכרים באוטו להם זה לא מתאים.

אבל הוא מתעקש, רוצה לאוטו עם הסיר הגדול על הגג והאורות המנצנצים "בואי אימא. בואי. אני מבקש". ואימא מאבדת סבלנות, מודיעה לו שאין על מה לדבר ושיוציא לו את האוטו מהראש. "אבל תראי אימא. הוא כל כך יפה". ואימא מתחילה לצעוד. שיבין שהיא רצינית וכמו נמלכה בדעתה היא מסתובבת אליו. "מה כבר יכול להיות יפה באוכל?! זה רק אוכל. "תתבייש! אם אלה הבקשות שעליהן אתה מתעקש", והילד בוכה ואתו בוכה ילדה שלא קיבלה את הקרטיב שלה.

פאי פקאן וקוגל ירושלמי / שפרה קורנפלד
12 מנות אישיות

פאי פקאן

מה צריכים
לשטרויזל
50 גרם חמאה, קרה
50 גרם קמח
50 גרם אבקת שקדים (שקדים שלמים, מקולפים וטחונים דק)
1 חלמון
50 גרם סוכר

למלית

3 ביצים
1 כוס סירופ תירס
¾ כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
½1כוסות אגוזי פקאן (לא סיני)
2 כפות חמאה מלוחה מומסת, לשימון התבניות

מה עושים

.1 מחממים תנור ל- 180 מעלות ומרפדים תבנית שטוחה בנייר אפייה.
.2 מניחים את החמאה, קמח, אבקת שקדים, חלמון וסוכר בקערה של מעבד מזון ומעבדים לתערובת פירורית. מעבירים את הפרורים לתבנית בשכבה שטוחה ואופים עד להזהבה, כ-10-15 דקות. מדי פעם מערבבים את הפרורים כדי שייאפו באופן אחיד.
.3 בקערה של מערבל מזון, מניחים את הביצים ומערבלים. מוסיפים את סירופ התירס, הסוכר והוניל תוך כדי ערבול. מקפלים לתערובת את אגוזי הפקאן.
.4 משמנים 12 כלי אפייה אישיים בחמאה המומסת. מחלקים את התערובת לכלים ומקפידים שהפקאנים יתפזרו בצורה אחידה. חשוב שהפקאנים ישבו מעל המלית ולא יטבעו מתחתיה. אופים בתנור 30 דקות.
.5 מפזרים מעל את השטרוייזל ואופים 10 דקות נוספות. מגישים חם, מומלץ בתוספת של כדור גלידת וניל.

קוגל ירושלמי

4 מנות
מה צריכים
לקוגל
1 חבילת אטריות ביצים דקות, מבושלות לפי הוראות ההכנה שעל השקית
½ כוס סוכר, בערך
1 כפית פלפל שחור (ואפשר גם פחות)
½ כפית מלח (או טיפה יותר)
3 כפות שמן

לסלט גזר

6 גזרים, מקולפים ומגוררים גס
חופן צימוקים רכים
½ כפית קינמון
1 לימון, סחוט טרי
1 כף סוכר
מלח, לפי הטעם
פלפל שחור, בנדיבות
2 כפות שמן צמחי

מה עושים

.1 מחממים תנור ל-180 מעלות.
.2 את הקוגל מכינים בסיר אלומיניום או תבנית זכוכית חסינת חום שיכולה לעבור מהגז לתנור. מניחים סוכר ו-2 כפות מים בסיר מעל אש בינונית ולא נוגעים עד שהסוכר הופך לקרמל.
.3 בזמן שהסוכר מתחמם, מניחים בקערה את הביצים והשמן וטורפים היטב. מוסיפים את האיטריות המבושלות לתערובת ומערבבים היטב. אם האיטריות עדיין חמות מהבישול שוטפים אותן במסננת מתחת לזרם של מים קרים.
.4 כשהסוכר הופך לקרמל בגוון ענבר עמוק (הזהרו שלא לשרוף את הסוכר), מוסיפים פלפל שחור לפי הטעם, אבל אל תגזימו עם החריפות, זה יכול להרוס את הטעם. מוסיפים את תערובת האטריות, מערבבים ומבשלים מעל אש בינונית-קטנה 10-15 דקות. מכסים בנייר כסף ומעבירים להמשך אפיה בתנור, כ- 40 דקות. מגישים חם לצד מלפפון חמוץ .
.5 להכנת סלט הגזר, מניחים את הגזר והצימוקים בקערה. מוסיפים את הקינמון, לימון, סוכר, מלח, פלפל ושמן ומערבבים היטב. מניחים לסלט לנוח בצד כ-30 דקות לפני ההגשה, כך שכל הטעמים יתחברו.