ופירשנה את הביטוי מישהי מצוות ההפקה שבחרה להישאר בעילום שם: "בשבוע שעבר טיים אאוט בחרו את השפים הכי מתחכמים. אלה של מחניודה היו בשלושת המובילים, ביחד עם אייל שני והאלה מהטבעוני ההוא".

או אולי ה"דווקא" מכוון דווקא לאורח המיועד של האוטואוכל, שבחר במנת שיפודי סינטה כמחווה לאוכל הרחוב האהוב מילדותו במדינה דרום-אמריקאית שתישאר בעילום שם (אם כי רמז למיטיבי לכת: במדינה הזאת השיפוד הזה נקרא "אנטיקוצ'וש", ומחליקים אותו במורד הגרון בעזרת משקה תירס בשם "צ'יצ'ו דה חורה"). אז האורח לא בא, הרוטב התמלא בכוסברה, ואת הצ'יצ'ו דה חורה החליף, דווקא, "מיץ ענבים של המותג מגה".

"אין משמעות לבריף הזה," אומר אסף גרניט, "אבל עשינו את זה עשרים פעמים אז נעשה את זה גם הערב... רגע, מה הולך פה? מה קורה סביבנו?". סביבנו קורים דברים מוזרים. ארבע נערות הולכות כשעל ראשיהן כדי חרס. נגן סיטאר יושב ומנגן מנגינה שאורכה שמונה-עשרה שעות, כשסביבו מצחינים את האוויר הירושלמי מקלות קטורת. עוד איזה ליצן עם קערה הפוכה על הראש יושב על עץ זית במין גלימת משי אדומה ועושה תנועות של תפירה. זאת מצודת דוד, ובשני מרתפים במתחם כבר מתחילים להתנגן הבסים של שתי מסיבות טכנו, שהן למעשה מסיבות הסיום של שידורי החזית של עונת התרבות, אחת של ליין הטכנו הירושלמי משנות התשעים "100 מטר מתחת לאדמה", והשנייה של דיסק-ג'וקים חמים מלוס אנג'לס. אוטוטו חצות.

כל אוטואוכל שונה ממשנהו, אבל הערב הוא שונה במיוחד: על היעדר האורח כבר דיברנו. גם אין מוזיקה שבוקעת מרמקולי האוטו. הדממה הזאת מבלבלת בהתחלה, ומה שבמיוחד מבלבל זה שאין את ג'ינגל האוטואוכל של מארש דונדורמה – זה שבימים כתיקונם נשמע אחת לרבע שעה, זה שכבר עלה לכולם על העצבים, ואז ירד מהם והפך לחלק בלתי נפרד מכלי הרכב הצבעוני, מפרצופי הטבחים, מהתורים הארוכים. לרגע אחד עולה בי התחושה שזאת הנקמה במי שחשב לרגע שהג'ינגל ההוא מושמע בתדירות מוגזמת: לא רוצים מארש דונדורמה? קבלו שמונה-עשרה שעות של סיטאר! אבל נחזור להבדלים – החידוש האמיתי הערב הוא שאין תורים. שני נחילי האנשים שנמתחים מדי יום לאורך עשרות מטרים, האחד אל הקופה והשני אל הדלפק, ומחסלים את מאות המנות באוטואוכל בתוך שעה, לא קיימים. הלקוחות לא מגיעים. הם מחכים למסיבות. המסיבות מתחילות בעוד חצי שעה. ההמונים עומדים מאחורי החבל בכניסה למתחם. ההמונים באו לתת בראש עם המוזיקה של 100 מטר והדיסק-ג'וקים. ההמונים יתנו בראש, ישתו באלכוהול, ישחררו האנרגיות, יקבלו את המאנצ', ואז יבואו לטרוף את השיפוד סינטה ברוטב דווקא שלהם. אז האוטו מחכה בסבלנות הערב, מאזין לסיטאר האינסופי, חוזה בטפטוף האיטי של אנשים צעירים ויפים אל הרחבה, משרת מדי שתי דקות באדיבות עצלנית לקוח עם מאנצ'יז מוקדמים. אי משם צץ בידיו של תומר עמדי זוג מקלות תיפוף והוא נותן קצב על משטחי האלומיניום במטבח של האוטו.

כמה רעש יש בעיר הזאת בליל חמישי. כמה אנגלית באוזן. כמה פקקים בכביש. כמה אבנים רחבות וחלקות ומריחות מאבק הזמן. התשובה היא: הרבה. והסינטה, טעימה טעימה, מתנגשת יפה עם השפריץ החם של עגבניית השרי המתפצחת בשן, ובצריבה הנעימה של הבצל החצי טרי-חצי צלוי, ובהחרפה של הפלפל, ובמיוחד עם הדווקא של המלא-כוסברה מהצ'ימיצ'ורי הלא תקני של עמדי המרוקאי. הלילה מתחיל, ההמונים מתחילים לזוז, הסיטאר מחרפן את השכל.

שיפודי סינטה בצ'ימיצ'ורי/ 'דווקא' של מחניודה
4 מנות

מה צריכים

לשיפודים

800 גרם בשר סינטה, חתוך לקוביות בגודל 2 ס"מ
16 עגבניות שרי
2 בצלים סגולים, חתוכים לקוביות גדולות שאפשר לשפד
מלח, לפי הטעם
פלפל שחור, לפי הטעם
שמן זית

לצ'ימיצ'ורי

¼ כוס חומץ איכותי
½ כוס מים
1 כפית פפריקה מעושנת
1 כפית פפריקה מרוקאית
2 כפיות פפריקה מתוקה
מעט מלח
1 עגבניה, חתוכה לקוביות
1 לימון, חתוך לקוביות קטנות
2 צרורות עלי כוסברה, קצוצים דק
1 צרור עלי פטרוזיליה, קצוצים דק
1 צרור עלי אורגנו, מופרדים מהגבעול

להגשה

פלפל חריף, פרוס דק

מה עושים

.1 להכנת הצ'ימיצ'ורי, מניחים בסיר את החומץ והמים יחד עם כל סוגי הפפריקה והמלח ומביאים לרתיחה.
.2 בקערה בינונית, מניחים את קוביות העגבניה והלימון, עלי הכוסברה, הפטרוזיליה והאורגנו ומערבבים היטב. יוצקים את הרוטב הרותח על התבלינים הטריים, מערבבים ומניחים להתקרר.
.3 משפדים את קוביות הבשר, עגבניות השרי והבצל על שיפודי עץ ומתבלים במלח ופלפל.
.4 מלהיטים פלנצ'ה. כשמשטח הצלייה רותח, משמנים אותו במעט שמן זית וצורבים את השיפודים מכל הצדדים לרמת הצלייה שאוהבים.
.5 יוצקים את הצימיצו'רי מעל הבשר החם ומגישים לצד פלפל חריף פרוס דק.