אוטואוכל - היום העשירי

2013 אוטואוכל
  • اشترك
  • انتاج اصلي
  • الكولينارية
إشترك
twitter
facebook
מתן ישראלי אמן, בשלן ופעיל חברתי || עטאייף בשער יפו


כתב: אסף גברון / צילמה: יעל אילן


תחנת האוטואוכל של מתן ישראלי – אמן, שף, מייסד הפרויקט התרבותי-חברתי-אורבני יוצא הדופן "מוסללה" – קוראת להתעכב על אחד הנושאים הטעונים, הרגישים והרוויים שמרחפים מעל העיר הזאת: קו התפר, או בשמו הפחות מכובס, יחסי יהודים-ערבים-אחרים בירושלים. וכמו שעשה במוסללה, מתן ישראלי לא חושש לעשות את ההפך מהרוב המתעלם והמתכחש ולצלול בקפיצת ראש אל לב העניין, אל נקודת החיבור, נקודת החיכוך.



צילומים: יעל אילן


שם, במוסללה, לצד תמיכה ואהבה, היו גם מחלוקות ולא מעט תושבים שהתנגדו לפרויקט שוחר השלום. הלילה מתן בחר להציב את אוטואוכל בשער יפו, אחת מתחנות הממסר ההומות והמרוככות יחסית בין החלק היהודי לחלק הערבי של העיר, ובחר להגיש בו עטאייף – קינוח ערבי שפופולרי בארוחות האִפטאר בימי הרמדאן, בגרסת דו-קיום שמצרפת אליו אלמנטים יהודיים.

השעה אחת-עשרה בלילה, בערך שני שלישים מחודש הרמדאן חלפו, וזהו אירוע האוטואוכל ההומה ביותר שנכחתי בו עד עכשיו. אל התור הארוך והכבר-מוכר שמורכב ממאות אוהדי האוטואוכל שקיבלו סמס על המיקום, השעה והמנה בבוקר והתייצבו כחיילים ממושמעים, מצטרף התמהיל המקומי של דוסים, סרוגי כיפות, צעירים ערבים יאפים, זוגות צעירים בכובע בייסבול על ראש אחד וחיג'אב על הראש השני, וילדים ערבים שמתחננים למכור "צ'ואינג-גאם פור פייב שקלז, פליז יו ביי. פליז." ואם האוטואוכל נראה קצת כמו חייזר כמו שהוא, על שלל אורותיו, צבעיו, העשן שבוקע מארובתו והמוזיקה הגרובית שמיתמרת מרמקוליו, הרי שכאן ליד החומות אין ברירה אלא להשתמש בקלישאה החבוטה: "החומות האלה ראו הכול, אבל דבר כזה!"

העטאייף, שויקיפדיה והכרוז טענו בתחילת הערב שהוא נקרא במקומות מסוימים גם קטאיף, עד שאנשים בקהל צעקו שזה רק עטאיף והכרוז התקפל (אבל ויקיפדיה לא), הוא מז'אנר המתוקים הדביקים שכולל גם את הבקלאווה והכנאפה היותר מוכרים. זהו כיסון רך, פנקייקי למראה, שבגרסה הקלאסית מוכנסים לתוכו גבינת עיזים מתוקה או אגוזי מלך קצוצים ונמסכים מעליו סירופ סוכר או מי ורדים. בגרסה של מתן ישראלי ואסף גרניט ממחניודה, המלית בבצק האוורירי כוללת שקדים, בוטנים, פיסטוקים, ג'ינג'ר מסוכר ומישמש. הרוטב זוקק ממיץ הבישול של התערובת, שמבוסס על ריבת קישואים וסוכר. התוצאה: מתוקה. מאוד מתוקה. בהחלט אפשר לדמיין אותה כאפשרות אטרקטיבית על קו הסיום של יום צום. עבור מי שלא העביר את היום בצום, זה היה טעים אם כי טיפה יותר מדי: מתוק, דביק, גדול.

אבל הנקודה היותר מעניינת של הערב היתה, בעיניי לפחות, הניסיון הנועז למדי של מתן ישראלי להפנות את תשומת הלב לעובדה שירושלים היא לא עיר "מאוחדת" אלא כזאת שמורכבת מאלפי חלקיקים מנוגדים, לנסות לקרב בין שני הניגודים האלה, לטבול את האצבע שלו בלבה הרותחת של העיר. היה יכול להיות מעניין, למשל, לראות בקהל האוכלים ערבים שיחוו את דעתם על הגרסה היהודית, אבל זה כמעט לא קרה. הצעירים הערבים שעברו במקום הסתפקו במבטים סקרניים, אחד מהם לקח מנה אבל לא חזר להגיד מה הוא חושב, ולקראת הסוף, הילדים מוכרי המסטיקים צ'ופרו במנות משלהם אבל נעלמו מהר. ערבוב לא היה כאן, וזאת כמובן לא אשמתו של מתן. שער יפו בגרסתו המודרנית נותן תחושה קצת עכורה: זאת רחבה משופצת, רחבת-ידיים, שנישאת בקצה קניון-מדרחוב המותגים של ממילא, שבצדו השני עומדים מלונות פאר (בקרוב: וולדורף-אסטוריה ירושלים) ודירות רפאים צרפתיות – הכול נודף יהודיות מפוארת, בוטה, שוללת, לא מקבלת.

אני פוגש את נבות, חבר ירושלמי. "אני לא מסכים איתך," הוא אומר לי. "אני אוהב את הרחבה הזאת. תראה איך היא פותחת את הנוף. היא לא שוללת. אתה לא מבין, זאת אשליה. יש דיפוזיה בעיר הזאת, יותר ממה שנדמה. לך לרמי לוי. לך לקניון מלחה. ערבים ויהודים ביחד בכל מקום. תגיד, זה דלעת או מישמש?"

"מישמש. והרוטב מריבת קישואים."

"קישואים? למה להתחכם? זה כל כך לא ירושלמי להתחכם. ואיפה הם מצאו מישמשים עכשיו? אבל האמת, זה מעניין. זה מתוק כל כך."

בסופו של דבר האצבעות כל כך דביקות, שמסך הטלפון שלי מתחיל לחרוק מתנועותיהן עליו. העטאייף מתוק. דו-קיום הוא לא הביא, אולי אפילו הדגיש קצת את ההפך, אבל זה לא מוריד מהכוונה הטובה והמעניינת של מתן ישראלי, גם אם בסופו של דבר היא רק האירה בפנס קטן, ולכמה שעות קטנות, את המודעות לעובדה – כן, יאיר לפיד, מדובר בעובדה – שאיך שלא הופכים את זה, העיר הזאת מחולקת.

 

 

עטאייף/ מתן ישראלי
4 מנות
מה צריכים
לבצק
300 גרם קמח
20 גרם שמרים טריים
¼ כפית סודה לשתיה
1 כף סוכר
550 מ"ל מים

למלית משמש מיובש, מרציפן וג'ינג'ר
300 גרם משמשים מיובשים
200 גרם מרציפן מאיכות טובה
50 גרם ג'ינ'גר מסוכר

לריבת קישואים ותאנים
300 גרם קישואים, חתוכים גס
300 גרם תאנים טריות שלמות (קטומות בחלקן העליון)
600 גרם סוכר
5 תרמילי הל
מעט מיץ לימון

מה עושים

.1 להכנת העטאייף, מניחים בקערה את הקמח, שמרים, סודה לשתייה, סוכר ומים ומערבבים היטב. מכסים במגבת ומניחים במקום קריר למשך שעה.
.2 יוצקים מעל מחבת טפלון קרה מהבלילה ומחממים מעל אש בינונית. מחכים שהמחבת תתחמם ובועות אויר יופיעו על פני החביתית. מעבירים לצלחת (את העטאייף מטגנים רק מצד אחד) וחוזרים על הפעולה עם יתר הבלילה. כיוון שיש לקרר את המחבת בכל פעם מומלץ לעבוד עם שתי מחבתות.
.3 להכנת מלית המשמש המיובש, מניחים את כל הרכיבים בקערה של מעבד מזון ומעבדים למלית חלקה.
.4 להכנת ריבת הקישואים והתאנים, מניחים את כל הרכיבים בסיר ומבשלים מעל האש הכי קטנה 4 שעות. מסננים את הנוזל מהריבה, מוסיפים לו ¼ כוס מים ומערבבים לסירופ.
.5 כשצידו המטוגן של העטאייף פונה כלפי חוץ, ממלאים אותו באחת משתי המליות,מקפלים כמו סהרונים ומחממים בתוך הסירופ. למנה מושחתת במיוחד, ניתן גם לטגן את העטאייף בשמן עמוק.

 

כדורי קוקוס
30 כדורים
מה צריכים
½ ק"ג אגוזי מלך, קלויים
½ ק"ג פיסטוק מקולף, קלוי
½ כוס דבש
½ כוס סילאן
2 כוסות שבבי קוקוס, לגלגול

מה עושים

.1 מניחים את האגוזים והפיסטוקים הקלויים בקערה של מעבד מזון ומערבלים קצרות לתערובת פירורית.
.2 מעבירים לקערה ומערבבים עם הסילאן והדבש. מכסים את התערובת ומעבירים להתקשות במקרר.
.3 מניחים את שבבי הקוקוס בקערית שטוחה. לוקחים מהתערובת כף גדושה, מהדקים מעט בכף היד ומעגלים לכדור. מצפים את הכדורים בשבבי הקוקוס ושמים במנג'טים (כמו של פעם). שומרים בקופסה אטומה במקרר.

העיר העתיקה