היום הראשון

2013 אוטואוכל
  • اشترك
  • انتاج اصلي
  • الكولينارية
  • لقاء بمجموعة
إشترك
twitter
facebook
אלרן שפלר (עזורה) / קטמונים


כתבה: הילה אלפרט / צילמה: יעל אילן

פעמיים כמעט היו מכות. הפעם הראשונה היתה בין שלושה כלבים גדולים שהשתגעו מהריח של האוכל והפעם השנייה בין שני ילדים קטנים שרבו על מח עצם ועשו כבוד לקטמונים שממנה באו רפי כהן, אביב משה, אסף גרניט ואלרן שרפלר, אשר בית הוריו נמצא בקצה השכונה - איפה שהבתים מתנשקים עם כרמי הזיתים והשקדים של בית צפאפא.

פעמיים כמעט היו מכות. הפעם הראשונה היתה בין שלושה כלבים גדולים שהשתגעו מהריח של האוכל והפעם השנייה בין שני ילדים קטנים שרבו על מח עצם ועשו כבוד לקטמונים שממנה באו רפי כהן, אביב משה, אסף גרניט ואלרן שרפלר, אשר בית הוריו נמצא בקצה השכונה - איפה שהבתים מתנשקים עם כרמי הזיתים והשקדים של בית צפאפא.

אלרן, בן הזקונים של עזרא ורחל שרפלר מעזורה היה האורח הראשון באוטואוכל שחנה במעגלי יבנה מאחורי השווארמה של "השמן". בחמש אחה"צ הורם החלון של האוטואוכל ונגלו אסף גרניט והצוות של מחניודה, שהם המארחים של כל הפרויקט, לצדם אלרן אוחז בסכין סהר שנקנתה בדמשק ועכשיו, בירושלים, נתונה בזרועות ענקיות היא מתנועעת על הקרש מהר וחזק, קוצצת ירקות קטן-קטן. 

מהרמקולים יוסי בנאי יצא לחפש את אהובתו בכל הירידים וברחבה, סביב האוטו השכנים נרגשים מזה שהשכונה שלהם היא הראשונה להתחיל את מסע האוכל בעיר. הורים עם ילדים, סטודנטים וחיילים, חדשים וותיקים, תור ארוך ומקסים שאוצר את הכוח הגדול שפעם היה לירושלים, לפני שהפכה לכזאת עצבנית. שכולם התערבבו עם כולם, אשכנזים עם ספרדים, דתיים עם חילוניים וערבים עם יהודים. לשכונה בה בעבעו סירים של תימנים, עיראקים, מרוקאים, כורדים, פרסים ואשכנזים, הצטרפו עכשיו גם סירים מרוסיה והקווקז, מארה"ב ומאתיופיה. 

"את צריכה לאכול שורו", הסבירו לי מתן ורון, שני תאומים בני עשר שהגיעו לאוטואוכל, נחושים לשמור על כבודו של המטבח האתיופי. שידעו כולם שזה לא רק אינג'ירה. כשאני מנסה לברר איתם ממה מכינים את השורו הם חושבים שהשתגעתי אם אני שואלת בנים שאלות כאלה. "מאיפה שנדע? בישול זה  רק לבנות. בנים עובדים בחוץ. עושים מלאכות קשות". אחרי זה הם באו להודיע לי שהם צוות מילוי כוסות ושאם מתחשק לי מיץ שקדים שאני רק אגיד. הכי רציתי לבקש שירקדו איתי כשיוסי הפסיק לשיר לאהבה בת עשרים וברמקולים קרולינה וברי סחרוף קראו לכינור לנגן את שיריו בצל עץ תמר וארוחה לעת ערב היתה לרגע למין מסיבת רחוב קטנה. איזה ביצוע יפה ואיזו שמחה הוא הוציא מהגוף של רון ומתן. 
[[{"fid":"1498","view_mode":"full","type":"media","attributes":{"height":373,"width":560,"class":"media-element file-full"}}]]

אלרן, שמשוגע על יוסי בנאי, הוא שבחר את המוזיקה שתנגן ואת האוכל שיוגש. הלך על קלאסיקה של "עזורה". קציצות בקר עם תבשיל שעועית ועצמות מוח אותם הגיש על אורז שעריה, שזה השם שנותנות לו אטריות דקיקות וזהובות שעברו טיגון לפני שמבשלים אותן עם הגרגרים הלבנים. יש לירושלמים הרבה עניינים עם שעועית. בני העיר שלא סובלת מצבים של תיקו יכולים להתווכח שעות למי יש את תבשיל השעועית הכי שווה בעיר. 

"השעועית צריכה להישאר שלמה ואסור למלא אותה ברסק", מסביר לי שלמה פרץ שהגיע מאיזמיר לקטמונים ב-48'. התחתן עם מרוקאית, "שגם להם יש אוכל לא רע בכלל", אבל בכל מה שנוגע למטבח הטורקי הוא המבצע בבית ואצלו תבשיל שעועית מתחיל בטיגון קצר של בצל ובלי שום "כמו שכולם עושים". וכמו שנגמרת הסיגריה שלו השפתיים מיד נצמדות לאחרת ובאותיות מעושנות הוא ממשיך לדבר על ההבדלים בין נשים שאפשר לקרוא באורז. אלה שבאות עם תשומת לב וכאלה שפחות אכפת להן. "אבל בשביל זה צריך פה שמרגיש ומבין והישראלים לא מבינים כלום באוכל. עכשיו, אם תסלחי לי אלך לטעום. יש פה שמחה גדולה ושמחה עושה את האכול הרבה יותר טוב".   

כמוהו ככה גם הסיפור של עזורה מתחיל ב-48', אז אנשי הלח"י רצחו בירושלים את הדיפלומט השבדי פולקה ברנדוט ומהומות גדולות קמו בעולם הערבי. כשהן התפשטו לדיארבקר שבמזרח טורקיה נאלצה המשפחה של שרפלר לקום ולברוח. 
עזרא הבכור היה אז בן 13 והוא יצא לשטוף כלים בשוק אצל חסקי הסורי. תוך כדי היה מסתכל על הטבח, וממנו התחיל ללמוד לבשל. ב-54' הוא עזב, ועבר למקום שפתח רחמים בן יוסף, נהג מונית שנמאס לו, ופתח מסעדה קטנה. רחמים הביא את שרפלר שיבשל ויכין חומוס. "רחמו" קראו למקום.

כמה שנים מאוחר יותר, כש"רחמו" הפך שם דבר ועזרא הבין שלא צריך אותו יותר, הוא עזב שוב, ופתח את עזורה הראשונה בשכונת ממילא. רק בשנת 77', יחד עם הליכוד הוא חזר לשוק, למחנה יהודה, שם, במקום קטנטנן, הוא פתח עם רחל אשתו את עזורה השניה, ומשך שנים בעבעו הסירים על פתיליות, ותור של אנשים הוציא לקנאים את העיניים. וכשהעיניים גדלו ירדה עזורה למקום בו היא יושבת עכשיו, בכיכר העיראקים איפה שיושבים לשחק דמקה ושש בש ושקיות התה נשכחות במים, עושות אותו מר.

כשאלרן היה בן 14 הוא נכנס למטבח לעזור לאבא שלו ולא יצא משם, וכשעזרא חלה הוא, צעיר האחים, שתפס את הפיקוד במטבח. המסעדה גדלה מאוד ועוד סניף נפתח בעיר וכשאנחנו נושפים עשן אל עבר גן הילדים שפעם היה שלו אלרן אומר "קלקלתי.עם כל הגודל הזה. תאמיני לי אוטו כזה היה מתאים לי בדיוק. להסתובב אתו ככה, בלי ארנונה וכל הכאב ראש". היה רוצה לחזור אחורה למסעדה עם כמה שולחנות שיוסי בנאי היה נכנס "ומקבל את אימא ואבא ישר בפנים"  וברמקולים, בתזמון עם הרבה סוכר, בקול מקטיפה "היינו ילדים וזה היה מזמן", שר לו גיבור געגועיו את השיר שאלרן הכי אוהב בעולם.   - See more at: http://2013.jerusalemseason.com/content/event/foodtrip-heb#sthash.j8kSttIA.dpuf


אלרן, בן הזקונים של עזרא ורחל שרפלר מעזורה היה האורח הראשון באוטואוכל שחנה במעגלי יבנה מאחורי השווארמה של "השמן". בחמש אחה"צ הורם החלון של האוטואוכל ונגלו אסף גרניט והצוות של מחניודה, שהם המארחים של כל הפרויקט, לצדם אלרן אוחז בסכין סהר שנקנתה בדמשק ועכשיו, בירושלים, נתונה בזרועות ענקיות היא מתנועעת על הקרש מהר וחזק, קוצצת ירקות קטן-קטן

מהרמקולים יוסי בנאי יצא לחפש את אהובתו בכל הירידים וברחבה, סביב האוטו השכנים נרגשים מזה שהשכונה שלהם היא הראשונה להתחיל את מסע האוכל בעיר. הורים עם ילדים, סטודנטים וחיילים, חדשים וותיקים, תור ארוך ומקסים שאוצר את הכוח הגדול שפעם היה לירושלים, לפני שהפכה לכזאת עצבנית. שכולם התערבבו עם כולם, אשכנזים עם ספרדים, דתיים עם חילוניים וערבים עם יהודים. לשכונה בה בעבעו סירים של תימנים, עיראקים, מרוקאים, כורדים, פרסים ואשכנזים, הצטרפו עכשיו גם סירים מרוסיה והקווקז, מארה"ב ומאתיופיה

"את צריכה לאכול שורו", הסבירו לי מתן ורון, שני תאומים בני עשר שהגיעו לאוטואוכל, נחושים לשמור על כבודו של המטבח האתיופי. שידעו כולם שזה לא רק אינג'ירה. כשאני מנסה לברר איתם ממה מכינים את השורו הם חושבים שהשתגעתי אם אני שואלת בנים שאלות כאלה. "מאיפה שנדע? בישול זה  רק לבנות. בנים עובדים בחוץ. עושים מלאכות קשות". אחרי זה הם באו להודיע לי שהם צוות מילוי כוסות ושאם מתחשק לי מיץ שקדים שאני רק אגיד. הכי רציתי לבקש שירקדו איתי כשיוסי הפסיק לשיר לאהבה בת עשרים וברמקולים קרולינה וברי סחרוף קראו לכינור לנגן את שיריו בצל עץ תמר וארוחה לעת ערב היתה לרגע למין מסיבת רחוב קטנה. איזה ביצוע יפה ואיזו שמחה הוא הוציא מהגוף של רון ומתן

אלרן, שמשוגע על יוסי בנאי, הוא שבחר את המוזיקה שתנגן ואת האוכל שיוגש. הלך על קלאסיקה של "עזורה". קציצות בקר עם תבשיל שעועית ועצמות מוח אותם הגיש על אורז שעריה, שזה השם שנותנות לו אטריות דקיקות וזהובות שעברו טיגון לפני שמבשלים אותן עם הגרגרים הלבנים. יש לירושלמים הרבה עניינים עם שעועית. בני העיר שלא סובלת מצבים של תיקו יכולים להתווכח שעות למי יש את תבשיל השעועית הכי שווה בעיר

"השעועית צריכה להישאר שלמה ואסור למלא אותה ברסק", מסביר לי שלמה פרץ שהגיע מאיזמיר לקטמונים ב-48'. התחתן עם מרוקאית, "שגם להם יש אוכל לא רע בכלל", אבל בכל מה שנוגע למטבח הטורקי הוא המבצע בבית ואצלו תבשיל שעועית מתחיל בטיגון קצר של בצל ובלי שום "כמו שכולם עושים". וכמו שנגמרת הסיגריה שלו השפתיים מיד נצמדות לאחרת ובאותיות מעושנות הוא ממשיך לדבר על ההבדלים בין נשים שאפשר לקרוא באורז. אלה שבאות עם תשומת לב וכאלה שפחות אכפת להן. "אבל בשביל זה צריך פה שמרגיש ומבין והישראלים לא מבינים כלום באוכל. עכשיו, אם תסלחי לי אלך לטעום. יש פה שמחה גדולה ושמחה עושה את האכול הרבה יותר טוב".   

כמוהו ככה גם הסיפור של עזורה מתחיל ב-48', אז אנשי הלח"י רצחו בירושלים את הדיפלומט השבדי פולקה ברנדוט ומהומות גדולות קמו בעולם הערבי. כשהן התפשטו לדיארבקר שבמזרח טורקיה נאלצה המשפחה של שרפלר לקום ולברוח
עזרא הבכור היה אז בן 13 והוא יצא לשטוף כלים בשוק אצל חסקי הסורי. תוך כדי היה מסתכל על הטבח, וממנו התחיל ללמוד לבשל. ב-54' הוא עזב, ועבר למקום שפתח רחמים בן יוסף, נהג מונית שנמאס לו, ופתח מסעדה קטנה. רחמים הביא את שרפלר שיבשל ויכין חומוס. "רחמו" קראו למקום.

כמה שנים מאוחר יותר, כש"רחמו" הפך שם דבר ועזרא הבין שלא צריך אותו יותר, הוא עזב שוב, ופתח את עזורה הראשונה בשכונת ממילא. רק בשנת 77', יחד עם הליכוד הוא חזר לשוק, למחנה יהודה, שם, במקום קטנטנן, הוא פתח עם רחל אשתו את עזורה השניה, ומשך שנים בעבעו הסירים על פתיליות, ותור של אנשים הוציא לקנאים את העיניים. וכשהעיניים גדלו ירדה עזורה למקום בו היא יושבת עכשיו, בכיכר העיראקים איפה שיושבים לשחק דמקה ושש בש ושקיות התה נשכחות במים, עושות אותו מר.

כשאלרן היה בן 14 הוא נכנס למטבח לעזור לאבא שלו ולא יצא משם, וכשעזרא חלה הוא, צעיר האחים, שתפס את הפיקוד במטבח. המסעדה גדלה מאוד ועוד סניף נפתח בעיר וכשאנחנו נושפים עשן אל עבר גן הילדים שפעם היה שלו אלרן אומר "קלקלתי.עם כל הגודל הזה. תאמיני לי אוטו כזה היה מתאים לי בדיוק. להסתובב אתו ככה, בלי ארנונה וכל הכאב ראש". היה רוצה לחזור אחורה למסעדה עם כמה שולחנות שיוסי בנאי היה נכנס "ומקבל את אימא ואבא ישר בפנים"  וברמקולים, בתזמון עם הרבה סוכר, בקול מקטיפה "היינו ילדים וזה היה מזמן", שר לו גיבור געגועיו את השיר שאלרן הכי אוהב בעולם

 

קציצות ברוטב עגבניות עם אורז ושעועית/ אלרן שרפלר

4 מנות

לא נגענו במתכון. מהידיים של אלרן לפה שלכם.

מה צריכים

לשעועית

1 בצל, קצוץ דק

2 עצמות מח

200 גרם נתח בשר בקר מספר 2, חתוך לקוביות בגודל  5X5 ס"מ

3 שיני שום, מקולפות וקצוצות דק

300 גרם שעועית לבנה שהושרתה במים לילה קודם, מסוננת

¼ כוס רסק עגבניות

1 כף פפריקה מתוקה

מלח, לפי הטעם

פלפל שחור, לפי הטעם  

שמן לטיגון

 

לקציצות

1 ק"ג בשר בקר טחון עם 20% שומן (מס' 2 זה אחלה)

1 בצל, מגורר בפומפיה וסחוט

1 חופן עלי פטרוזיליה, קצוצים דק

1 ביצה

¼ כוס שמן צמחי

¼ כוס פירורי לחם

¼ כוס מי סודה לשתיה (כמו שהכורדים מערבבים עם האשכוליות)

1 כפית פפריקה

½ כפית כמון

מלח, לפי הטעם

פלפל שחור, לפי הטעם 

 

 

לרוטב עגבניות

1 בצל, קצוץ דק

½ פלפל חריף, קצוץ דק

3 שיני שום, מקולפות ופרוסות דק (או יותר, אם אתם חולים על שום)

3 כפות רסק עגבניות

1 פחית (400 גרם) עגבניות קלופות וקצוצות (עדיף משהו איטלקי)

2 כוסות מים

חופן עלי פטרוזיליה, קצוצים דק

1 כף פפריקה מתוקה

מלח, לפי הטעם

פלפל שחור, לפי הטעם  

¼ כוס שמן, לטיגון

 

לאורז

2 כוסות אורז לבן ארוך (כמו בסמתי, יסמין, פרסי)

½ כוס אטריות ביצים

3 כוסות מים או ציר ירקות

מלח, לפי הטעם

2 כפות שמן לטיגון

 

להגשה

צרור עלי פטרוזיליה, קצוצים דק

 

מה עושים
.1 להכנת השעועית, מחממים את השמן בסיר. כשהשמן חם מוסיפים את הבצל ועצמות המח ומטגנים עד להזהבה. מוסיפים את קוביות הבשר ומטגנים עד להשחמה. מוסיפים את שיני השום הקצוצות והשעועית ומטגנים 2-3 דקות נוספות. מוסיפים את רסק העגבניות, מציפים במים ל- ¼ מגובה הסיר ומביאים לרתיחה. מתבלים בפפריקה, מלח ופלפל, מערבבים ומכסים את הסיר. מנמיכים לאש קטנה ומבשלים 3-4 שעות, עד שהבשר רך ומתפרק בקלות.
.2 להכנת הקציצות, מניחים בקערה גדולה את הבשר הטחון, הבצל המגורד, פטרוזיליה קצוצה, ביצה, שמן ופרורי לחם. מוזגים את מי הסודה תוך כדי ערבוב התערובת. מתבלים בפפריקה, כמון מלח ופלפל ומערבבים היטב. יוצרים מהתערובת כדורים בגודל כדור פינג פונג ומניחים בתבנית שטוחה. מכסים בניילון נצמד ושומרים במקרר בזמן שמכינים את רוטב העגבניות.
.3 להכנת רוטב העגבניות, מחממים שמן במחבת עמוקה. כשהשמן חם מוסיפים את הבצל הקצוץ ומטגנים על אש קטנה עד שהבצל מקורמל ובגוון שחום עמוק, לפחות 15 דקות. מוסיפים את הפלפל החריף והשום ומטגנים כדקה. מוסיפים את הרסק, העגבניות הקלופות והמים ומביאים לרתיחה. מכסים את הסיר, מנמיכים לאש קטנה ומבשלים כ-15 דקות.
.4 מסדרים את קציצות הבשר במחבת ומפזרים מעל את הפטרוזיליה הקצוצה. מתבלים בפפריקה, מלח ופלפל, מכסים ומבשלים מעל אש קטנה 20 דקות נוספות.
.5 להכנת האורז, מחממים את השמן בסיר. כשהשמן חם מוסיפים את האטריות ומטגנים היטב עד להשחמה. מוסיפים את האורז ומטגנים עד שהוא הופך שקוף. יוצקים לסיר את את המים או ציר העוף, מתבלים במלח ומביאים לרתיחה. מכסים את הסיר, מנמיכים לאש הכי קטנה ומבשלים 17 דקות. חשוב להקפיד שלא להרים את המכסה בזמן הבישול כדי שאדי הנוזלים לא יברחו.
.6 מסירים את הסיר מעל האש ומניחים בצד 5 דקות נוספות. אל תתפתו להרים את מכסה הסיר לפני הזמן. בעזרת מזלג מאווררים את האורז.
.7 מחלקים את האורז לקערות הגשה ויוצקים מעל את הקציצות ברוטב ואת השעועית עם הבשר. מפזרים מעל כל מנה פטרוזיליה טריה קצוצה ומגישים מיד.

קטמון