סיור לילי בלחישה בתוך סיפור של ילדות ירושלמית רחוקה
"ובמיוחד גן זה א'", "ובמיוחד גן זה ב'": שתי עבודות המהדהדות זו את זו בתיבת הזכרון האישי וברחשי הלב של היוצרת, נעמי יואלי.
שתיהן נוגעות ב"אין בית", בלהיות הומלסית בעירך.

מה היה בבית?
סיור לילי בלחישה לעשרה איש בלבד, במיקרוקוסמוס רפאים של שנות החמישים והשישים: גן רחביה. היצירה החייתה מקומות משחק ומסתור, של אירועים אישיים וקבוצתיים ושרטטה מפה אנושית של קולות, מחוות, בגדים, מעשים ויחסים של חמישים ילדים ועוד כפול מזה הורים, במעין סוג של גטו ירושלמי בלב העיר. נעמי יואלי חזרה למרחב ילדותה, בו לא ביקרה מזה עשור, מאותו הרגע בו מכרה את בית הוריה בצער עמוק ומפגישה בין מפת הזיכרון הגיאוגרפי המתוקה והנעדרת ובין המרחב הפיזי הנוכח.

מי בבית?
נעמי יואלי
שחקנית, במאית, חוקרת תיאטרון, בובנאית ומספרת סיפורים. מנחה סדנאות לאמנות הסיפור ומרצה בנושאי תיאטרון וטקס. במאית ודרמטורגית של תיאטרון "הקרון", ירושלים. יוצרת עצמאית במסגרת תיאטרון הפרינג'. פרס מפעל הפיס לאמנויות הבמה (פרס לנדאו) 2008; פרס קיפוד הזהב (פרינג') לשחקנית השנה, והצגת השנה 2009; פרס רוזנבלום לאמנויות הבימה 2012. בין עבודותיה: "דודה פרידה"; "בין הספירות"; "השולחן"; "נפיץ" (עם גליה יואלי).