בפתח הסיור עלינו למרפסת התצפית מעל מבנה קבר דוד, נקודת מיקום רבת חשיבות. עד 1967 היה זה המקום הקרוב ביותר לכותל המערבי ולכן גם הקדוש ביותר לדת היהודית. מאז הילתו דעכה אך הר ציון נותר מקום משמעותי שמאחד ניגודים וטומן בחובו סיפורים רבים. במקום פעל הסטודיו של דוד פלומבו, פסל שעיצב את שערי משכן הכנסת, את אש התמיד באוהל יזכור שביד ושם ומונומנטים נוספים. מותו הטראגי קרה במקום בעת שרכב על אופנוע ונתקל בגדר תיל, שסימנה תחום שבת וקטעה את פעילותו. אלמנתו הקימה במקום מוזיאון לזכרו שנסגר לפני שנים אחדות. מולו נמצא מוזיאון מרתף השואה, שהחל כקבר אחים לכדי האפר ולסבונים שהובאו מאירופה בסוף שנות הארבעים, וכאתר גניזה לתשמישי קדושה מחוללים ששרדו מהמלחמה. מרתף השואה החל את דרכו כמוזיאון עוד לפני שנוסד 'יד ושם', ומאז הקמתו פועל ללא תמיכה מוסדית. המוזיאון מיועד בעיקר לקהילה החרדית, ומהווה אלטרנטיבה להנצחה האקדמית והממלכתית. עוד בהר ציון נמצא קבר דוד שבו על פי האמונה קבור דוד המלך, חדר הסעודה האחרונה של ישו ותלמידיו המיוחס לציורו המפורסם של לאונרדו דה וינצ׳י, חדר ההתבודדות של הנשיא יצחק בן צבי וקברו של אוסקר שינדלר.
את הסיור העבירו כצמד יוחאי אברהמי, אמן ומורה לאמנות שחוקר בשנים האחרונות תצוגות במוזיאוני מורשת לאומית ומיה אלרן, אמנית צעירה.